קיבוץ תל יצחק
קיבוץ תל יצחק
חסר רכיב

מכתב מאיילה קראוז

16/09/2018
שלום לכולם, שמי איילה קראוז. עדיין אינכם מכירים אותי אבל אני בתם של דגנית (מקא) וגלעד קראוז. 

כיוון שהייתי עסוקה בלעלות לגן חדש, לא היה לי פנאי לפני כן. 

לכן תכננתי לכתוב, במשך החג, ברכה לכל חברי הקיבוץ לכבוד השנה החדשה. 

במקום זאת, נאלצתי לחשוב ולכתוב על משהו אחר, משהו שמטריד אותי מרגע שנולדתי ועתה עם פרוס השנה החדשה יותר מתמיד, לא הרבה אחרי שהתחלתי ללכת. 

חרא. 

כן אני יודעת שזו מילה בוטה אבל זה נושא המכתב. 

הקיבוץ שלנו מלא בחרא, לא כמטפורה, פשוט כמציאות. בכל מקום עליו נחה העין נמצא חרא של כלבים. 

על המדרכות, הכבישים, בין הפרחים היפים ובחצרות הבתים. כך גם קרה שביום הראשון כשהגעתי לגן החדש, כולי נרגשת, יצאתי החוצה ובתוך חצר הגן, דרכתי על ערימת חרא ענקית, שכלב השאיר מאחוריו. 

היה לי מאוד לא נעים ומאוד מסריח וגם חבל כי נהרסו הנעליים החדשות שקנו לי. 

גם אבא, במקום לבלות איתי בערב ולספר לי סיפור, נאלץ לבזבז את זמנו ולנקות את רגליו לאחר שיצא בחושך לגינה שלנו להשקותה ודרך, כן כמוני על ערימה של חרא. 

ממש לא נעים להתגורר בבית שימוש של כלבים. כך אני מתחילה להבין זאת. עכשיו אחרי שכלבים חירבנו לנו על הדשא גם לא נעים לי להתגלגל עליו, אפילו שאבא כבר ניקה. 

לכן אנשים יקרים אני פונה אליכם, בעלי הכלבים אנא שימרו אותם ברשותכם וכאשר אתם הולכים איתם לטייל, אנא איספו אחריהם כי הקיבוץ הוא גם שלכם וכמו שאינכם מאפשרים לכלבכם לחרבן בסלון ביתכם אנא אל תאפשרו לו לחרבן בסלון הבית של כולנו.
חסר רכיב