חסר רכיב

הסטוריה

15/01/2009
הסטוריה

פינות בהיסטוריה של תל יצחק

במדור זה נעלה סיפורים מעברו של תל-יצחק שיחד ירכיבו את המצרף (הפאזל לאלה שלא מכירים את המילה) של תל-יצחק.

המבוא הנוכחי מהסס להגיד משהו שכן אינו תמיד ברצף כרונולוגי אך הוא נאמן לרגש, זה המעניק לאירועים את מקומם האמיתי. כאן יעברו לעיניכם הבזקים בתולדות הקהילה הקיבוצית שלנו. יהיו כאן סיפורים אמיתיים מהחיים וגם כאלה שישמעו דמיוניים אך הפכו ברבות הימים למציאות ממשית.

נפתח בסיפור על שמו של קיבוץ תל-יצחק, הרומנטיקה, ההתמקדות  והעקשנות שבעטיה נבחר ונשאר בסופו של דבר.

בשלושה לספטמבר 1936 השתלטה על גופו של יצחק שטייגר מחלת הטיפוס בעת שעבד כמתנדב מהישוב בארגון "המזבלה היהודית" של חיפה. היו אלה " ימי המאורעות" של הערבים נגד הישוב היהודי- פרעות, הפגנות,התקפות והחרמות. לא קונים מיהודים, לא מוכרים להם ולא נותנים להם שירותים. בין כל אלה הוחרמו ע"י הערבים גם השכונות היהודיות של חיפה שהיו אז מיעוט קטן בעיר וסבלו קשות מהמאורעות. אז, נקראו מתנדבים צעירים מתנועות הנוער ומקבוצות ההכשרה החלוצית, להתנדב ולהתארגן למתן שירותים ליהודי חיפה.

יצחק שטייגר- המייסד, ההוגה, והמוביל של תנועת הנוער הציוני, היה בין הראשונים שהתנדבו למשימה והצטיין בה בנכונותו ובהתלהבות הסולידרית לעזור לעמו. הוא יצא לחיפה והפך לפועל ניקיון ולדמות מרכזית "בארגון המזבלה" היהודית של חיפה. שם חלה בטיפוס ותוך ימים, נפטר.

התדהמה, הכאב הצורב, העצב ששיתק אותם והגעגועים העזים ל"יצחק שלנו", הפכו אצל כל חברי הקיבוץ העתידי להחלטה נחושה כמעט מובנת מאליה: הקיבוץ שנקים ישא את שמו וינציח את דרכו.

22 ירחים ממותו של שטייגר, בשלהי יולי 1938 הוקם המגדל ונבנתה החומה שהקיפה את הנקודה החדשה בשרון. אז נולד הקיבוץ! ההחלטה, שהייתה בלב ובפה כולם, התממשה: זה יהיה קיבוץ תל יצחק. הכול נראה פשוט, ברור, מוחלט וסופי. האומנם? לא כך היו הדברים.

חברי ועדת השמות של הישוב היהודי של אותם ימים, לא חשבו כך. חברי וועדת השמות היו פסקנים בהתנגדותם כאשר שמעו את דברי קומץ החלוצים המוזרים האלה, שדיברו על הנוער הציוני ועל ה"יצחק" שלהם:
"לא מסכימים..." אמרו בהחלטתם. "החסרים שמות מתאימים יותר? הרי ההיסטוריה היהודית והציונות מספקות לנו מאות שמות שטרם הונצחו. קחו אחד מהם".
ועוד הוסיפו: "מי זה בכלל יצחק שטייגר? הרי כפי שאתם מספרים, נפטר כל כך צעיר שוודאי לא הספיק לעשות הרבה. איזה ספרים הוא כתב? באיזה מוסדות חשובים היה לדמות בולטת?"
וכך סיכמו את הפגישה חברי ועדת השמות, אל מול נציגי הקיבוץ:
"חבר'ה, חיזרו הביתה, תחשבו ותציעו שם מתאים והולם יותר".

פגועים ומופתעים, לא מאמינים למשמע אוזניהם אמרו חברי הקיבוץ: "יצחק שטייגר הוא מנהיגנו וידידנו, אשר הוכרע ע"י מחלת הטיפוס בזמן התנדבות... לא נוותר לועדת השמות!".

כך סיכמו חברי הקיבוץ, עמדו על דעתם בעקשנות טיפוסית לצעירים ולרומנטיקנים ללא תקנה וחזרו לוועדת השמות.
שוב ושוב ועדת השמות לא הסכימה.
שוב ושוב חברי הקיבוץ חזרו: תל יצחק!

לבסוף, כידוע היטב היום, העקשנות ניצחה! חברי הוועדה קיבלו את דרישת החברים והוחלט כי הקיבוץ ישא את שמו של יצחק שטייגר.  מאז התל המתנשא בשרון, מבשר לכל: "כאן חי, תוסס ומתקיים חלומו הציוני והתנועתי של יצחק שטייגר, מנהיג הנוער הציוני".  
 

חקלאות

הייתה עמוד התווך הכלכלי בשנים הראשונות של הקיבוץ. משך השנים הלך וירד החלק של חקלאות בכלכלת המשק ועליה במקביל  בענפי תעשייה, שירותים ועבודות חוץ.

גם הסדר הקיבוצים גרע שטח של עשרות דונמים מהשטח החקלאי. כיום יש שני ענפי חקלאות:

שלחין - גידולי חורף: תבואות לגרעינים או לתחמיץ בשטחי אדמות כבדות. חלקות "נקניק", "גשר", וכו'.

פרדס -  הפרדס הראשון ניטע לפני קום הקיבוץ. הוא ניטש ב-48 ' וניתן לנו לעיבוד ומכאן שמו "פרדס זקן".

יתר הפרדסים ניטעו בשנות החמישים והשישים. הזן העיקרי, שמוטי. שטח הפרדס הצטמצם משך השנים (בגלל בעיות מים) מקרוב ל- 1000 דונם ל- 520 דונם שהיום בעיבוד חב' מהדרין. בקרוב יוגדלו שטחי הפרדס ע"י נטיעה בחלקות נטושות בפרדס וחלקות נוספות.

אבוקדו – ניטע בשנות השמונים וקפא השנה, כ- 200 דונם. גם כאן יהפכו החלקות הנ"ל לפרדס במסגרת "גרנות".

אפרסמון – שנעקר בשנות התשעים (בגלל קיצוץ מכסות מים) מתוכנן לנטיעה חדשה של כ- 400 דונם.

כל ההגדלות המדוברות תלויות בדבר אחד: שימוש במי קולחין לחקלאות. ברגע שמתקן הטיהור שהוקם (בסמוך לבית סוהר תל מונד) התחיל לתפקד ניתנה האפשרות לקיום כל התוכניות הללו.

 

חסר רכיב