חסר רכיב

בנימין אושרי

בנימין אושרי
תאריך לידה: 1947
תאריך פטירה: 1990
בנימין אושרי
נולד:1947
נפטר:1990

 

בנימין נולד בבית חולים בלינסון, 21 יום לאחר שהוריו, מרים ונתן זקרוצ'ין (אושרי) ז"ל, הגיעו לקיבוץ. הוא הביא שמחה רבה לחיי המשפחה הקטנה ובישר את תקוות העתיד, לאחר ששני הוריו שרדו את תופת השואה, איבדו שם את בני משפחותיהם וקרוביהם ונשארו בודדים בעולם.

 

כמו כל הילדים בקיבוץ, בנימין גדל בבית הילדים וחיי משפחתו התנהלו בשגרה המקובלת במשק. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי המשיך לבית הספר התיכון "רופין". הוא לא הצטיין בלימודים בתקופת נעוריו, ולכן הוצע לו להקדיש את שתי השנים האחרונות ללמידת מקצוע בפנימיית "נעורים". בנימין לא התגורר בפנימייה, אלא חזר למשק בסוף כל יום לימודים.

 

בשירותו הצבאי, לאחר קורס מ"כים, שימש כמדריך צניחה והתאמן גם בצניחות חופשיות, מה שהסב דאגה לא מעטה להוריו. תחביבו העיקרי כבר אז היה ריקודים: הוא השתתף בחוג ריקוד שהתקיים בקיבוץ ואכן היה רקדן מעולה. לאחר השחרור מהצבא התחיל לעבוד במשק ובאותה עת למד ריקוד בסטודיו של להקת בת-דור. בהמשך התקבל ללהקת "כרמון", שאליה חברו גם שחקנים ישראלים מפורסמים, ואיתם נדד והופיע בערים רבות ברחבי העולם. בתחילת שנות ה-90 השתתף במופע הישראלי המצליח "ג'מבו", ביחד עם ציפי שביט, ניצה שאול, מירי אלוני, ירדנה ארזי ורבים אחרים. מאוחר יותר התחיל לרקוד בלהקת בת-שבע, אלא שבנימין, שהיה פרפקציוניסט, הבין שלא יצליח להיות רקדן מושלם ושהעתיד במקצוע הינו קצר-ימים. הוא החליט לחזור ללימודים ובחר בארכיטקטורה, שלה קרא "מלכת האמנויות". על מנת לממן את לימודיו קיבל חופשה מהקיבוץ, למד בשעות היום ועבד בלילות כמאבטח בנמל חיפה. הוא הצליח מאוד במבחני הכניסה והתקבל לטכניון, אותו סיים לאחר כמה שנים בהצטיינות.

 

באחת מנסיעותיו כמאבטח, בגיל 30, הכיר על האוניה חיפאית בשם שרל'ה לוי. ב-6 ביוני 1979 הם נישאו בקיבוץ, עברו לגור בחיפה והקימו משפחה קטנה. נולדו להם שני בנים, איטן ואליה.

 

בנימין עבד כמה שנים כשכיר במשרד ארכיטקטים ולאחר מכן פתח משרד משלו. הוא עשה חיל בעבודתו, תכנן בתים פרטיים ומבנים ציבוריים ופיקח על בנייתם. העתיד נראה מבטיח.
בסוף שנות השמונים החל לתכנן מבנים רבים ב"כפר סיטרין" – פנימייה מקצועית לנוער דתי ליד חיפה. עבודה זו היוותה בעבורו קרש קפיצה גדול להכרתו כאדריכל. במהלך עבודתו בפנימייה התיידד בנימין עם המנהל, הפך לחברו הטוב ביותר והצטרף בעקבותיו לקבוצת אופנוענים, שיצאה לטיולי אופנועים בכל רחבי הארץ.

 

בבוקרו של ערב יום כיפור, 1990, ובהיתו בן 43 בלבד, יצא עם הקבוצה לטיול שממנו לא חזר עוד, בכביש שבין מצפה יודפת להררית שבצפון. קשה להבין איך בדיוק קרה האסון, אך באחד העיקולים על ההר, סטה האופנוע מן הדרך, בנימין הועף הצידה וראשו נחבט בעוצמה בסלע. המכה הייתה איומה לכל המשפחה. בנימין הותיר אחריו אישה ושני בנים נפלאים, שמהווים עד היום מקור נחמה גדול עבור משפחתו.     

 

אחד הרגעים היפים בחייו של בנימין


 

 

כתבה: רחל אושרי

חסר רכיב