חסר רכיב

דוד אפלבאום

דוד אפלבאום
תאריך לידה: 1943
תאריך פטירה: 2005
דוד אפלבאום
נולד: 1943
עלה לארץ: 1961
נפטר: 2005                                                         

 

כשישבנו , חשבנו והתלבטנו...  מה ואיך לרשום על דויד והלן לכבוד הספר. ידענו שאי אפשר לכתוב לחוד על כל אחד מהם, מרי אחותה של הלן רצתה לכתוב על הלן אז אנו נספר את הסיפור של אבינו.
כולם ידעו שדויד היה איש גדול, חזק, ציני, רציני ובעל חוש הומור שחלק מהחברים אהבו וחלק ממש לא. הוא נפטר מוקדם מדי ולא נהנה ממה שנשאר לו אחרי מות הלן.

 

רצינו לספר שמאחורי האיש שנראה כאיש ברזל עמד איש משפחה, רגיש, אנושי, שכל חייו התמקדו בטיפול המסור והאוהב באשתו.  מאז שהלן חלתה והייתה חולה שנים רבות, הוא טיפל בה במסירות ובמקביל מילא את תפקידו כרכז האחזקה בקיבוץ. בחום, בגשם, ביום ובלילה הוא יצא ותיקן ובדק את עבודתם של אנשי המקצוע שבצעו את עבודות האחזקה למען חברי הקיבוץ.

 

בכל הריצות לבתי החולים והטיפולים היה נראה כאילו הוא בעצמו עובר את הטיפולים הקשים כמו הלן. האהבה הרבה, הכבוד אחד לשני, המסירות רבת השנים והאתגרים שעברו במהלך חייהם המשותפים מסמלים את דויד והלן.

 

כך כשהלן הלכה לעולמה, בעצם נגמרו לדויד החיים. הוא המשיך לתפקד בעבודה אבל ראינו איך האבידה היא כזאת גדולה שאינו יכול להמשיך ולחיות בלי הלן. לשמחתו הרבה של דוד הצליח לפחות לראות את רועי מתחתן בשנית וזכה לראות מספר חודשים את נכדתו החדשה שכמה חודשים לפני לידתה פרצה המחלה.


בהתחלה סחב רגל, הלך והתייעץ וכל רופא אמר משהו אחר, אבל הוא ידע שהסרטן השיג אותו. הוא הרגיש זאת מבפנים. לבסוף כשאבחנו, ומצאו שזה סרטן, לצערנו כבר היה מאוחר. ראינו את דויד הגדול, החסון, המסודר, המסופר הולך ודועך, נגמר מול עינינו. הוא כבר לא זיהה אותנו. אך שמחנו שלפחות ראינו ולמדנו הרבה מהאהבה הגדולה של אבא ואמא – היינו סביבו והשתדלנו לטפל בו ולהיות איתו כמה שיכולנו עד שכוחו נגמר  ונכנע...


עברנו הרבה מאד וגם איבדנו את שני הורינו בתקופה מאד קצרה ומוקדם מדי בחייהם. אנחנו מקווים שבתקופת חייהם הקצרה הצלחנו לתת  להם קצת נחת וחדוות חיים.
אנחנו מקווים שאמא ואבא נפגשו שם למעלה, מסתכלים עלינו בגאווה ושומרים עלינו מלמעלה.

הם תמיד יהיו בליבנו.

 

 

כתבו: רועי,נעם ומורן.

 

 

אוהבים: רועי, נועם ומורן
חגית הכלה והנכדים.

חסר רכיב