חסר רכיב

חסון מתילדה ואליהו

חסון מתילדה ואליהו
תאריך לידה: 1897
תאריך פטירה: 1989
חסון מתילדה ואליהו
מתילדה חסון  
נולדה: 1897
עלתה לארץ: 1956
נפטרה: 1989


 

 

 

 

 

 

 

אליהו חסון
נולד:1892
עלה לארץ: 1956
נפטר: 1962

 

 

 

 

 

 

 

 

 

..... לכתוב על הורי זו הפלגה דמיונית ונועזת אל תוך עצמי...עמוק – עמוק ורחוק – רחוק.  הכול ערפילי כל- כך, כה מלא געגועים ומועקות לחות וצורבות. זו ריצה אל העבר, בניסיון נפל לתפוס רגעים ודמויות, שחולפים מטושטשים, במערבולת אין סופית של זיכרונות, שבאים ובורחים.

 

אין לסמוך עלי, שבאמת הדברים היו כפי שאתאר אותם. לכן, אני בטוח באפשרות של אי דיוקים בזיכרונותיי ובפרשנות שאני מעניק להם...

 

.....הורי נולדו בסרביה (לאחר מכן יוגוסלביה), בעיר  ביטול ( לאחר מכן מונסטיר), בסופה של המאה ה-  19.
ב- 1927 הגרו לצ'ילה, ושם קיבלו את האזרחות הצ'יליאנית. 29  שנים לאחר מכן, באביב 1956 עלו לארץ, לקיבוץ תל יצחק. 

 

......הורי נראו תמיד "באלקנים" משהו.....הרריים, לא בדיוק אירופאים, אך גם לא אסייתים.
מאוחר יותר הבנתי שגדלו וספגו מן הנופים החדים וההררים של יוגוסלביה ונשאו עמם מטען נפשי ותרבותי, שהיה תערובת של טורקיה, ספרד,יוגוסלביה, בולגריה. כל זה, מתובל חזק עם טעמים, ריחות וצבעים וצלילים של המסורת והתרחשויות של העם היהודי.
המציאות  המוזרה של האווירה הבלקנית הדהימה את הורי : דתיות קיצונית, קבוצות אתניות הלוחמות זו וזו 
ולאומנות מתוזמרת שנאה בוערת. ובתוך כל זה, בעיר ביטול ביוגוסלביה, חיה קהילה יהודית לכודה
 אל תוך מאפיינים אלה. יהודי ביטול הביטו תמיד בחששות עמוקים, בשליטים התורנים שעלו וירדו, בים של דם ושנאה.

 

......להורי נולדו 6 ילדים: בת בכורה ואחריה 5 בנים. שני הראשונים נולדו ביוגוסלביה וארבעה בנים, שפקחו עיניהם תחת שמי צ'ילי.
יהדותו של אבי בצבצה גם בבחירת שמות בניו : אברהם – יעקוב – יצחק – משה ואהרון. אי אפשר היה  לפקפק בנחישותו של אבי להיאחז בשורשיו היהודיים ולבנות בית יהודי- ציוני יצוק. חגים, מסורת והתרחשויות היסטוריות של עמנו, היו מנת חלקנו, שהוגשו על שולחננו עם שתיית הבוקר. אולי כאן טמונות לא מעט, מן הנהירה והדהירה הציונית של כל בניהם.


...ישנו "החיוך האטרוסקי" המפורסם, על פני אבי, נסוך היה חיוך פריסאי, קוסמופוליטי, תמיד בעמדת פלירטוט עם אירופה. חיוכו,יחד עם קרחתו המבהיקה, הציגו אישיות מוחצנת ומזמינה.

 

לעומתו, אימי הייתה הררית, בלקנית, מופנמת. מלכותה התפרסה בין דלת אמותיו של ביתה ועולמה התכנס כול כולו, בהתכרבלות מוחלטת אל משפחתה הגרעינית. היא ידעה שקיים עולם חיצוני, אך נפשה וכוחותיה היו מופנים תמיד אל תוך קן בניה.

 

...אימי הייתה יצוקה בסלע. אופייה, הכרתה ובריאותה לִיווּהַ עד רגעיה האחרונים. בשעות אחרי הצהריים של שבת  20 למאי 1989,  כאשר הייתה בת  92...עיניה נעצמו לנצח, לאחר 33 שנה בתל יצחק.


אבי היה בעל גוף רחב וגבוה אך "זכה" ללב עקשן ועצמאי,שמרד בו והפסיק לשרתו. ב-21 לאפריל 1962, אז...התמוטט והלך...הלך...הלך מאיתנו רק 6 שנים לאחר שמימש חלומו לעלות ארצה.


.....אבי אליהו חי כול ימי חייו עם העולם, עם היהודים, עם הקיבוץ, עם משפחתו. 

 

אימי חיה נרדפת, כאבה עמוק ומדמם, על מותם של אחיי: יצחק (אלפרדו) שהיה ילד צעיר, ועל מותו של אחי אברהם שנפטר לידה, כאשר היה בן 50 שנה.

 

ואני, "כבנימין", הכותב שורות אלה, חי ואוצר בתוכי דמותם של החיים והמתים, המתחלפים בהבזקים מסנוורים...הכול עטוף מסתורי – מסתורין של קיומנו.                                           
                                                                           
כתב: צבי (קיטו) חסון

חסר רכיב