חסר רכיב

צבי ישראלי

צבי ישראלי
תאריך לידה: 1917
תאריך פטירה: 1997
צבי ישראלי
נולד: 1917
עלה לארץ: 1939
נפטר: 1997

 

"הצבי ישראל"- על במותיך חלל...

אבא גדל בפולין במשפחה שהיו בה ארבעה בנים. אמו נפטרה כשהיה רק בן שנתיים. אביו התחתן עם אחותה של אמו וכך הפכה דודתו לאמו החורגת.
בשנת 1935, כשהיה כבן 17 וחצי, עזב את עיר הולדתו פיוטרקוב ואת קן "הנוער הציוני", שעמד בראשו, ויצא להכשרה בגליציה. 4 שנים נדד מעיר לעיר ובכל מקום עבד בעבודה אחרת: בגננות, בגידול פרפרי משי, בעזרה בקהילה היהודית ועוד.


כשהיה בן 21- זמן הגיוס לצבא- ברח עם עוד חברים מההכשרה בניסיון להגיע לארץ ישראל. הם נתפסו, ישבו במעצר וכששוחררו עברו לעיר הנמל בוקרשט. משם בסירת מוטור לא גדולה הגיעו עד לעיר הנמל ורנה שבבולגריה. בחודש דצמבר, בים הסוער והקר, הפליגה האוניה בים השחור עד לים התיכון ומשם עד לחופי נתניה. 3 שבועות עגנו בים בתנאים קשים ביותר.


מספר ימים לפני בואם הוקם קיבוץ תל יצחק. ממגדל עץ שעמד באמצע ה"מחנה" – קיבלו סימנים להתקרב לחוף. האנגלים שמרו שלא יגיעו עולים חדשים לארץ. אבא היה מספר איך נשא בקור הגדול את בלה שרוני על הידיים מהאוניה אל החוף.

 

הקבוצה הצטרפה כגרעין עצמאי לגיבוש, הרחבה להקמת קיבוץ חדש וצעיר, יחד עם גרעין נוסף מהתנועה הא"י שנקרא "שורשים".  אחרי תקופה קצרה עברו לרחובות המושבה, כדי להכין את עצמם למקום קבע חדש להתיישבות. אחרי זמן קצר עלו על אדמת בקעת יבנאל, ע"י הכפר הערבי העוין  לוביה (ליד הכנרת). תפקידם היה לגאול את הקרקע מידי הערבים שעסקו בעיקר ברעיית צאן.

 

בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה. חברי ההכשרה המועטים ( כ-30 במספר), נשארו מבודדים ומנותקים מחבריהם בפולין (200 איש). האדמות היו שייכות לפיק"א ולא לקק"ל כך שלא קיבלו תמיכה ותקציב. התנאים הכלכליים והביטחוניים היו קשים מאד. כעבור מספר חודשים עזבו את בקעת יבנאל וחזרו לקיבוץ תל יצחק. אבא שרת בצבא ההגנה לישראל ולאחר מכן עבד במפעל מ.ל.ט., רוב שנותיו היה אחראי על המים בקיבוץ כנציג של חברת "נתי"ב". הוא היה מעורה מאד בחיי הקהילה בקיבוץ ותקופה מסויימת היה רכז החינוך.

 

במשפחה, היה בעל ואבא מסור והיה קשור מאד לאימא, שושנה, לילדים ולנכדים. בשנים האחרונות חלה במחלה קשה בה נאבק יום יום בגבורה. ימים רבים שהה בבתי חולים, אך רוחו לא נפלה והוא לא התייאש.


תמיד לימד אותנו להביט על העולם דרך "המשקפיים הורודים" ולראות את חצי הכוס המלאה. בשנותיו האחרונות התמיד לעבוד ב"משואה", שם קיבל תעודת הוקרה באחרית ימיו.


נזכור אותך בהערצה ובאהבה- בנימין, איה ועופר הילדים וכל בני המשפחה.

 

 

כתבה: איה לם                           

חסר רכיב