חסר רכיב

מיכאל (מחק) ריבלר

מיכאל (מחק) ריבלר
תאריך לידה: 1914
תאריך פטירה: 1981
מיכאל (מחק) ריבלר
נולד: 1914
עלה לארץ: 1939
נפטר: 1981

 

"נוף אנושי מיוחד במינו"...


מחק נולד בכ"ד ניסן תרע"ד, 1914,  וגדל בעיר בורשטיין שבאוקרינה להוריו שרה והירש ריבלר. התייתם מאב בהיותו בן שלוש. בגיל שש החל ללמוד בחדר. אמו נפטרה בהיותו בן שתיים עשרה. בכתה ט' עבד לפרנסתו וחי אצל דודו, בעל חנות לברזל וזגגות.

 

לתנועת "הנוער הציוני" הצטרף בגיל שבע עשרה (שנת 1931) בילה בהכשרה, עבר ממקום למקום, עבד בעבודות שונות וציפה לעלייה. מספר חודשים לפני פרוץ מלחה"ע השנייה הצליח יחד עם רעייתו, גוסטה, להצטרף למעפילי "אסימי" בעלייה בלתי לגאלית. אכזבה גדולה חיכתה להם כאשר הגיעו לחופי הארץ, כשנתפסו ע"י הבריטים וגורשו ללב ים. ניסיונות נוספים שנעשו להוריד את המעפילים לחוף שובשו ע"י הבריטים. במשך חודשים טולטלו מעפילי "אסימי" במימי הים התיכון עד שכולם הצליחו לרדת לחוף.

 

בשנים הראשונות בתל יצחק עבד ב"עבודת חוץ". כשהוחלט בקיבוץ על הקמת מפעל לבניית מיטות עבור הסוכנות אותו החל לנהל. הצטיינותו בעבודת מסגרות וידי הזהב שלו באו לידי ביטוי בכל עבודות המסגרות שהקיבוץ נדרש להם. כולל שיפוץ כלים חקלאיים ובניית כלים לעיבוד חקלאי. שמו נודע גם כאומן בברזל, נוסף על היותו מסגר מוכשר ביותר. היה "אוטודידקט" כל מה שלא למד בצעירותו  השלים בלמידה עצמאית בגיל מבוגר. היה איש ספר ותרבות. אהב סרטים בצורה יוצאת דופן. תמיד ידע ליהנות מהלצה טובה, מספר ומסרט טוב. בזמנו הפנוי עסק בעבודות גילוף העץ.

ברבות הימים לאחר ניתוח שעבר, כוחותיו נחלשו, והוא עבר לעבוד בלול במחסן הביצים. גם כאן הצטיין בתושייה ובמציאת פתרונות טכניים לקידום הענף.

 

כך כתבו עליו אנשי צוות הלול שעבדו איתו: "נוף אנושי מיוחד במינו, תוסס, שנוי במחלוקת ובכל זאת תמיד במקום, ממלא חלל בעבודה, בצוות. שופע מרץ ומבצע את עבודתו מעל ומעבר למתבקש. אכן היו  גם ויכוחים רבים וחילוקי דעות קשים, אולם מעל הכול  היה כבוד אליו בגלל היותו מיכאל. לא סתם חבר בעבודה, אלא בעל אישיות, בעל אופי העומד על דעתו. מלא יושר מקצועי ואישי".

 

נסיבות מותו מצערות מאד מכיוון שנפטר במפתיע בשנתו כשהוא בן 67 שנה. בי"ז בתמוז תשמ"א, 19.07.1981

 

אנחנו ילדיו: עופרה וצביקה, נכדיו: איילת, זהר, רוית, מור, זיו והדר. וניניו: מאיה, שי, שקד, אופק, יובל  ושירה, ניר ואורי. אלה  שהכירוהו, ואלה שלא.  נזכור אותו במיטב שנותיו – לנצח

חסר רכיב