חסר רכיב

רבקה (מנטל) סבא

רבקה (מנטל) סבא
תאריך לידה: 1914
תאריך פטירה: 1997
רבקה (מנטל) סבא
נולדה: 1914
עלתה לארץ: 1968
נפטרה: 1997


לכתוב על אימנו שאיננה ....   זה כמו להתמלא געגועים לשיר שעקבותיו טבועים בנו לנצח.  לכתוב על אימא כמה שורות.... זה לפתוח ספר שיש לו אין ספור דפים, אך גם נובעים ממנו ריחות, צבעים וצלילים. ובכל זאת כמה מילים על אישה שדמותה אנו אוצרות בתוכנו. אימא נולדה בעיר איזמיר שבתורכיה להורים יוצאי ספרד. בילדותה למדה בבית בספר העברי העממי בעיר ואת התיכון למדה בבית הספר הצרפתי אליאנס.  בביתה גדלה עם הוריה ושני אחים תאומים ועם אחיה הקטן ממנה. איתם חיו גם סבתה ודודתה. אימא למדה מנשים אלו את כל רזי המטבח והבית, היא דברה לדינו וצרפתית על בורין ותורכית ממה שקלטה ברחוב.

 

בגיל 16 קיבלה מכתב מאבינו ששהה כבר בצ'ילה, ראה תמונה שלה והתאהב בה, הוא הציע לה להגיע אליו לצ'ילה ולחיות איתו.אימא לא היססה, ביררה על הבחור ומשקיבלה המלצות טובות עלתה על אוניה עם הכרטיס ששלח לה אבא. לאחר הרפתקאות השיט הארוך מתורכיה לדרום אמריקה, הגיעה אימא לביתו של אבא. הם התחתנו בבית הכנסת הספרדי בסנטיאגו. נולדו להן שתי בנות - שרוקה וסוסי .  

 

גרנו ביחד עם משפחתו של אבי בבית אחד כפי שהיה נהוג בימים ההם. אימא הייתה חרוצה וכשרונית עד מאוד. היא ציירה, תפרה, שרה ורקדה ותמיד ידעה לשמוח. בזמן מלחמת העולם השנייה רצתה אימא להביא את משפחתה לצ'ילה, אך נתקלה בסירובם של השלטונות, שמנעו מנתינים תורכים, שנחשבו אויבים, להגיע לארצם. אימא עבדה לצידו של אבא במפעל המזרנים והשמיכות ותמכה בו בכל. הם חיו חיי חברה תוססים וביתם הפך אבן שואבת למשפחות יהודיות נוספות שחיו בסביבתם  והתארחו בביתנו באופן קבוע בשבתות ובחגים. 

כאשר היינו לנערות ופעלנו בתנועת "הנוער הציוני", הפך הבית למקום מפגשם של חברי התנועה והמשיך להיות כזה גם לאחר שהתבגרנו ועלינו ארצה.

 

אימא הייתה קונדיטורית ובשלנית מעולה, היא שחזרה את המטעמים הספרדיים שלמדה מאמה בילדותה, ויצרה שלוב מושלם עם מאכלים צ'יליאניים מקוריים. 

 

היא עלתה ארצה בשנת 1968 וביחד עם אבא בנו קן חם ואוהב ובו אירחו את כל בני המשפחה בשבתות ובחגים . 

 

היא ידעה לציין כל חג ומאורע בפרטים מדוקדקים של מסורת וטעמים בקיבוץ החלה לעבוד במתפרה ולמדה קורס בתפירת וילונות. היא תפרה וילונות לבתי החברים וגם לחדר האוכל מאוחר יותר הצטרפה לגוסטה ריבלר במתפרת הילדים של הקיבוץ .

 

משפחתה... על בנותיה, חתניה, נכדיה וניניה היו מקור גאוותם של אימא  ושל אבא.

 

אימא חלתה במחלה קשה כשהייתה בת 80  ובשלב מסוים החליטה לוותר על הטיפול ולמות בביתה.


ביתם היה לנו למקדש של חום ואהבה אנושית שאותו נישא ונזכור כל ימינו.                     

 

כתבו: שרוקה וסוסי.

חסר רכיב