חסר רכיב

טובה (גוסטה) ריבלר

טובה (גוסטה) ריבלר
תאריך לידה: 1914
תאריך פטירה: 2003
טובה (גוסטה) ריבלר
נולדה: 1914
עלתה לארץ: 1939
נפטרה: 2003

 

"חרוצה  עמלנית ונדיבה"


טובה נולדה בעיר טרנופול, לחיה ושלמה פוקס. למשפחה היו חמישה ילדים, ארבע בנות ובן. כולם מלבדה נספו בשואה. לאביה היה ביח"ר לרהיטים ואמה הייתה עקרת בית וספרית צמרת.
שבע שנים למדה בבי"ס רגיל ואחר כך עברה ללמוד בבי"ס למסחר.

 

בגיל עשר הצטרפה לתנועת "הנוער הציוני" שם שמעה לראשונה על ארץ ישראל. בגיל מאוחר יותר יצאה להכשרה בה למדו על על החיים בקיבוץ והכינו עצמם לחיים בישראל.

 

ב-24.11.1937 נישאה לאבא מחק ריבלר  ויחדיו  עלו  לארץ בשנת 1939 בעלייה בלתי לגאלית באוניה "אסימי". כשהגיעו לחופי הארץ הורדו לסירות, אימא הייתה כבר על המדרגות מוכנה לירידה ואז גילו אותם הבריטים והירידה נעצרה, הם נשלחו חזרה לים ובמשך עשרה שבועות שטו בים, כאשר מידי פעם ניסו להוריד מעפילים לחוף. בזמן זה התקיימו הפגנות למען שחרורם ואכן האונייה הורשתה להתקרב לחוף. בתחילה הורדו הנשים והתערו בין המשפחות המאמצות למנוע זיהוי וכך הגיעו למרכז קליטה בחיפה. לאחר מכן פוזרו העולים בין הקיבוצים והורי הגיעו לתל יצחק. ככל הנשים בקיבוץ עבדה כמטפלת שנים רבות.

 

בזכות יכולת ארגונית שהתבטאה עוד בימי ההכשרה בפולין, השתלבה בעבודה במחסן הפרודוקטים שנקרא אז אקונומיה וניהלה את המקום במיומנות רבה. במקומות בהם עבדה גילתה מסירות רבה ובכל אשר עסקה הקפידה על ניקיון ואסתטיקה. תמיד הייתה ראשונה להתנדב למשימות שונות כגון הכנת עוגות, חבילות או סריגה לחיילים.

 

כאשר סיימה לעבוד ב"אקונומיה" יצאה ללמודי תדמיתנות במדרשת רופין, בכך התגלה לה עולם חדש ויצירתי ששימח אותה מאד. היא השתלבה במתפרה, והפליאה ליצור בגדי ילדים מושלמים באיכותם. הנאה רבה נהנו ילדי הקיבוץ מן הבגדים החדשים ותשומת הלב שידעה לתת לכל אחד ואחד. גם נכדיה זכו להנות  מכישרונה זה... נדיבות וטוב לב אפיינו אותה כל ימי חייה, תמיד רצתה לעזור לאפות ולתפור לאחרים ועל כך זכתה להערכה רבה בקיבוץ.

לעולמה הלכה לפני יום כיפור, בדממה בלי להפריע לאיש. המשפחה והחברים יזכרו אותה תמיד כפי שהייתה בימיה הטובים חרוצה ועמלנית, ונדיבה עד בלי די.

 

אנחנו ילדיה: עופרה וצביקה. ונכדיה: איילת, זהר, רוית, מור, זיו והדר. וניניה: מאיה, שי, שקד, אופק, יובל  ושירה, ניר ואורי. אלה  שהכירוה  ואלה שלא,  נזכור אותה במיטב שנותיה – לנצח.

חסר רכיב