חסר רכיב

ציפורה (פייגה) שמעיה ריגלהאופט

ציפורה (פייגה) שמעיה ריגלהאופט
-
1911 - 2005
ציפורה (פייגה) שמעיה ריגלהאופט
נולדה: 1911
עלתה לארץ: 1935
נפטרה: 2005

 

פייגה נולדה בעיירה גריבוב בפולין במשפחה דתית מרובת ילדים. בניגוד למקובל  בסביבתה עמדה על דעתה ללמוד עברית וגם להצטרף לתנועת נוער ציונית – "הנוער הציוני". יוזמה זאת הביאה אותה לעלות ארצה בשנת 1935 ובכך נמנע ממנה גורלה הנורא של משפחתה שרובה נספתה בשואה. וכך סיפרה לנכדותיה על ילדותה: "קיבלתי מין שיגעון כזה ללמוד עברית. הייתה דרך ארוכה להגיע למורה. עשיתי מוות עד שההורים הסכימו... בבית הספר שבו למדתי תפירה, הייתי יהודיה יחידה. היחסים עם הגויים היו נהדרים, אבל אימא התנגדה שאני אוכל טריפה והיא הביאה לי שניצלים מהבית..."

 

בפלשתינה א"י נדדה פייגה עם גרעין המייסדים ממקום למקום: קריית ענבים, כפר אתא , אושה ולבסוף, כאשר עלה הקיבוץ על הקרקע ב-1938, הגיעה למנוחה ולנחלה. בכל מקום עבדה ככל החלוצות של אז בסלילת כבישים, ייעור וחקלאות. מקיבוץ אושה נשלחה למשק הפועלות בעפולה להכשיר את עצמה לעבודה בגן הירק. בחג היובל לקיבוץ סיפרה על הקשיים בהקמת גן-ירק: קושי להשיג זבל אורגני, מחסור במים, כלי עבודה פרימיטיביים ואדמת חולות.

 

לאחר פטירתה התגלו לנו מכתבים מעברה הרחוק שהטמינה בקופסת עץ במעמקי הארון. ערב מלחמת העולם השנייה, מצוקה כלכלית, אנטישמיות גוברת,  בצד פעילות ציונית תוססת – כל זאת כותבים לה  חברי התנועה ובני משפחתה.

 

 "במכתבך האחרון התרשמנו שיש לך השקפת עולם של חלוצה אמיתית. אני מבין היטב באיזו סכנה נמצא כל חלוץ וגאה שיש לי אחות כה אמיצה וכה מסורה לארץ שלנו" כותב אחיה שלמה מפולין, בעת מאורעות הדמים בארץ.

 

בקיבוץ עסקה רוב הזמן בתפירה. הייתה 'אימא פולניה', שהתגאתה בעוגות הטעימות שלה, דאגה בלי סוף לבני משפחתה וגילתה עניין רב בנעשה אצל הסובבים אותה ובמתרחש במדינה.

 

בצד הדאגות לבריאותה הפגינה תמיד חוש הומור מיוחד, אמרות כנף ובדיחות לעת מצוא.

 

היא המשיכה לעבוד  גם אחרי גיל שמונים ושמרה על צלילות מחשבתה גם בגיל תשעים.

 

הותירה שתי בנות, 7 נכדים ו-4 נינים

 

יהי זכרה ברוך !

 

כתבו: מרים ואסתר.

 

 


חסר רכיב