קיבוץ תל יצחק
קיבוץ תל יצחק
חסר רכיב

דברים לזכרה של חנה פוקס ז"ל

02/05/2020

היום אנחנו נפרדים מחנה שלנו.


חנצ'ה, קראתי לך, חברתי היקרה, שנים רבות עברו עלינו ביחד בקיבוץ תל יצחק.

הגעת אלינו מנווה הדסה לאחר כמה שנים שהיית שם חניכה וכפי שנהגת לספר, התאהבת מיד בקיבוץ.

באחד מעלוני הקיבוץ סיפרת שהגעת לכאן מקורס מד"צים בשנות ה-60 ונבחרת להיות בכיתת הכוננות כדי לשמור על החלק הדרומי מזרחי של הקיבוץ בפני התקפה של מסתננים מירדן.

"בגדי חאקי קבלתי, רובה צ'כי עם תחמושת, והעיקר הוראה מפורשת לישון עם בגדים ונעלים כשהרובה טעון ונצור, צמוד לגופי. תחושה הייתה נהדרת.  אני בת 16 על הקיבוץ שומרת ואני בת יחידה בקבוצה של בנים"

כך תמיד היית, נמצאת בכל מקום, בכל תחום. פעילה ותורמת, יוזמת ומבצעת, בחינוך כמרכזת הוועדה, מטפלת, מובילת קבוצות של "הנוער הציוני" לפולין. בתרבות, בכל חג מתכננת, תופרת מציירת והכל בשתי ידיך החרוצות.

הכול צריך להיות מדויק עד לפרט האחרון. גם את עלון הקיבוץ ערכת במשך תקופה ארוכה.

חנה וג'קי צמד חמד הייתם, משלימים זה את זו.

גידלתם משפחה יפה, ילדים, נכדים וזכית גם לנינים המשפחה מלאה אתכם באושר רב.

בתקופה האחרונה פגעה בך המחלה אשר הצלחת להתמודד אתה במשך כמה שנים. היה לך קשה אבל ניסית לשמור על אופטימיות, עם חיוך, בלי להתלונן. זכית לשכנים נהדרים שהיו לך כמשפחה, חבקו, עזרו והיו לך לאוזן קשבת.

זכית לטיפול מסור של הצוות הרפואי התומך של הקיבוץ.

הגעת ליום הולדת 80 אבל לא יכולנו לשמוח ולרקוד אתך. נכנסתי לאחל לך מזל טוב ושאלתי: מי הביא לך את הבלונים? ענית לי בלחישה: "המשפחה" זו הייתה הפרידה שלי ממך .

בשם כל בית תל יצחק אנחנו נפרדים ממך, חנצ'ה שלנו וכבר מתגעגעים.

 

כתבה: ליקה דרור

חסר רכיב